כשאדם נפטר, המשפחה נזרקת בבת־אחת למציאות חדשה: כאב, הלם, המון שאלות – ובמקביל גם בירוקרטיה,

החלטות מהירות, ותחושה שאין “מדריך אחד מסודר” שמסביר מה עושים.

המטרה של המאמר הזה היא לתת לכם תמונה מלאה וברורה – מרגע הפטירה, דרך הקבורה, הזכויות מול המדינה,

ועד שלב המצבה: התכנון, החומרים, לוחות הזמנים וטקס “גילוי המצבה”.

​

1. מרגע הפטירה – מה עושים קודם?

​

פטירה בבית חולים

ברוב המקרים, כאשר הפטירה מתרחשת בבית חולים:

הצוות הרפואי קובע את מועד וסיבת הפטירה ומנפיק אישור רפואי על פטירה.

הגוף מועבר לחדר קירור בבית החולים או לחברה קדישא.

שמירת הגופה בקירור ליום–יומיים היא בדרך כלל ללא תשלום, ואחסון ארוך יותר עלול להיות כרוך בעלות. 

בשלב זה תתבקשו למסור פרטים בסיסיים ולבחור אם לפנות לחברה קדישא המקומית, לחברת קבורה אזרחית או למסלול אחר (למשל, קבורה ביישוב בגליל שבו קיים בית עלמין קהילתי).

​

פטירה בבית

כאשר הפטירה מתרחשת בבית:

מזעיקים מד״א או רופא מוסמך שיקבע את המוות וינפיק אישור רפואי על פטירה.

לאחר מכן פונים לחברה קדישא / חברת קבורה אזרחית, שמטפלת בפינוי הנפטר מהבית.

לחלק מהמשפחות חשוב זמן קצר של פרידה בבית לפני הפינוי – ניתן לבקש זאת,

כל עוד הדבר מתואם עם הגופי הרפואה והקבורה.

​

2. חברה קדישא – מי הם ומה תפקידם?

​

חברה קדישא (או “חברת קבורה” אזרחית) היא הגוף האחראי על:

תיאום הלוויה: יום, שעה, בית עלמין. 

טהרה ותכריכים – רחיצת הגוף והלבשתו בתכריכים לפי המסורת . 

שמירת גוף בקירור עד למועד הלוויה.

חפירת הקבר והכנתו, כולל שלט זמני עם שם הנפטר/ת.

ניהול ההלוויה בבית העלמין (סדר ההספדים, סידור ההלוויה בשטח, הורדת המיטה לקבר ועוד).

​

מה מגיע לכם בחינם?

על פי החוק והמוסד לביטוח לאומי, דמי הקבורה מכסים את שירותי הקבורה המקובלים עבור כל מי שנפטר בישראל ונקבר בה, והם משולמים ישירות לחברת הקבורה. השירותים כוללים: הקצאת מקום קבורה, טהרה, תכריכים, חפירת קבר, ליווי ההלוויה ועוד. 

 

חשוב לדעת:

הזכאות חלה הן על קבורה דתית רגילה והן על קבורה אזרחית במקומות שבהם קיימת חלקה אזרחית מוכרת. 

יש שירותים נוספים שחברה קדישא רשאית לגבות עליהם תשלום (חלקת קבר מיוחדת, חדרי הלוויה מסוימים,

שירותים מורחבים וכו’).

​

3. זכויות כספיות ופיצויים למשפחת הנפטר

​

דמי קבורה – מימון הקבורה עצמה

דמי קבורה הם תשלום שביטוח לאומי מעביר ישירות לחברת הקבורה, ולא למשפחה. הם מממנים את השירותים הבסיסיים המקובלים בקשר לקבורה של כל אדם שנפטר בישראל ונקבר בה, וגם של תושבי ישראל שנפטרו בחו"ל ונקברו בארץ. 

המשמעות עבורכם:

על קבורה בסיסית (במסלול שהמדינה מממנת) לא אמורים לגבות מכם תשלום.

אם בחרתם בחלקת קבר מיוחדת / רמה אחרת של קבורה / שירותים נוספים – עבור אלו עלול להיגבות תשלום נפרד.

​

מענק פטירה לשאירים

במקרים רבים, בני זוג או שאירים של מי שקיבל קצבה מביטוח לאומי (אזרח ותיק, נכות כללית, נפגעי עבודה ועוד)

זכאים למענק פטירה חד־פעמי. נכון ל־2025 מדובר בסכום של כ־10,268 ₪ (מתעדכן מעת לעת). 

מענק זה אינו משולם לכל נפטר, אלא רק אם התקיימו תנאי הזכאות הספציפיים.

​

השתתפות במצבה

חשוב לדעת:

בדרך כלל ביטוח לאומי אינו מממן מצבה; עלות המצבה היא באחריות המשפחה.

חריג: כאשר מדובר ב“נפטר בודד” – אדם שאין לו בישראל קרוב משפחה (הורה, בן/בת זוג, בן או בת)

ולא שולם עבורו מענק פטירה – הביטוח הלאומי רשאי לממן את הקמת המצבה. 

​

4. סוגי קבורה בישראל – מה האפשרויות, ומה זה אומר על המצבה?

​

בצפון ובגליל (כרמיאל, צפת, עפולה, משגב ועוד) תמצאו מגוון מודלים של קבורה,

בהתאם לבית העלמין ולחברה קדישא המקומית.

​

4.1 קבורת שדה

קבורה “קלאסית” – קבר באדמה, בשורה, זה לצד זה.

מאפשרת בדרך כלל:

קבורה יחידנית

קבורה זוגית / משפחתית

מגוון עיצובים של מצבות מאבן טבעית – מצבות אופקיות, אנכיות, מצבות מיוחדות ועוד. 

​

4.2 קבורת סנהדרין / כוכים (קבורת קיר)

הנפטר נקבר בכוך בתוך קיר אבן בגובה של עד כמה מפלסים, בדומה לממצאי קבורת הסנהדרין בירושלים.

זוהי אחת מצורות הקבורה הרוויות הנהוגות כיום, ובמקומות רבים היא דווקא האופציה הממומנת במלואה על ידי המדינה.  המצבה כאן היא בדרך כלל לוח אנכי (מאבן טבעית או גרניט), עם אפשרות לעיצוב אומנותי.

​

4.3 קבורה רוויה / קבורה בקומות

קבורה שמנצלת את הקרקע טוב יותר: כמה מפלסי קבורה, או קבורת מכפלה (שניים באותו קבר, בזמנים שונים).

גם כאן ניתן בדרך כלל לתכנן מצבה מיוחדת, כולל מצבות אומנותיות בעיצוב אישי.

​

4.4 קבורה אזרחית

למי שאינו מעוניין בטקס דתי או בקבורה דתית:

לפי חוק הזכות לקבורה אזרחית חלופית, כל אדם זכאי להיקבר לפי השקפתו בבית עלמין אזרחי חלופי

או בחלקה אזרחית בבית עלמין קיים.

מימון הקבורה האזרחית (כולל הובלת הנפטר) יכול להיות גם הוא במימון המדינה, אם מתקיימים תנאים מסוימים. 

במסלול זה יש חופש גדול יותר בטקס, בטקסטים ובאופן העיצוב, ועדיין ניתן לבחור מצבה מאבן טבעית גלילית

שמתחברת היטב לנוף המקומי.

​

5. רב, קדיש וטקס הלוויה – מה חובה ומה בחירה?

​

מי מזמין את הרב ומי משלם?

בדרך כלל, חברה קדישא מתאמת עבורכם את הרב או החזן שינהל את טקס הלוויה.

בהרבה מקומות התשלום לרב אינו חובה אישית, אלא נהוג לתת תרומה לפי יכולת ורצון; יש מקומות שבהם קיים תעריף מומלץ.

אם אתם גרים בגליל והלוויה מתקיימת, למשל, בבית עלמין בכרמיאל, צפת או עפולה – אפשר לבקש רב מקומי, או במקרים מסוימים להביא רב/מנחה שמוכר למשפחה (בהתאם לכללי בית העלמין).

​

האם חייבים קדיש?

מבחינה הלכתית, קדיש הוא מנהג חשוב ולא חובה חוקית.

בקבורה דתית – נהוג לומר קדיש, ובני המשפחה (ובעיקר הבנים) מוזמנים לאומרו.

בקבורה אזרחית – אפשר לשלב קדיש, פרקי תהילים, טקסט אישי, קטעי קריאה ספרותיים או לשיר שהנפטר אהב.

אם אין מי שיאמר קדיש, לעיתים בית הכנסת המקומי או מניין קבוע נרתמים לומר קדיש עבור הנפטר/ת.

​

6. המסורת של “שלושים” וגילוי המצבה

​

למה דווקא אחרי 30 יום?

על פי המנהג הרווח, מעמידים את המצבה לקראת יום השלושים לקבורה, כדי שבעלייה לקבר בסיום השלושים

כבר תהיה מצבה במקום.

ההיגיון מאחורי זה:

שלושים יום מסמנים מעבר מהאבלות האינטנסיבית לשלב שבו מתחילה הנצחה יציבה יותר.

האדמה מספיקה להתייצב, מה שמאפשר בנייה בטוחה של מסד ומצבה.

העלייה לקבר ביום השלושים הופכת לטקס משמעותי: תפילות, זיכרונות, וגילוי המצבה.

​

האם חייבים ביום ה־30? ומה עם מי שפחות מסורתי?

לא. יש שלושה דגמים נפוצים:

הקמת מצבה לקראת יום השלושים – זה המנהג הנפוץ בישראל.

הקמת מצבה לקראת סיום השנה הראשונה – מתאים למשפחות שרוצות יותר זמן לעכל,

או מתאימות את העיתוי ללוח השנה האזרחי/העברי. 

גמישות – יש משפחות שבוחרות מועד אחר שמתאים להן רגשית (לפני חג מסוים, תאריך משמעותי,

יום ההולדת של הנפטר ועוד), כל עוד הדבר מתואם עם ההלכה או עם אופי הטקס האזרחי.

​

בצפון ובגליל, היכן שהמשפחות לעיתים מעורבות מסורת–חילוניות, נהוג לעתים לבצע גילוי מצבה בסמוך לשלושים

אך לאו דווקא בדיוק באותו יום – במיוחד אם הדבר נוח יותר למשפחה המורחבת.

​

מהו “גילוי מצבה”?

זהו הטקס שבו המשפחה והחברים מתכנסים ליד הקבר, אומרים פרקי תהילים, קדיש (אם רוצים),

מדברים על הנפטר ומסיימים לרוב בעלייה קצרה לקבר ובסעודה או כיבוד צנוע. 

​

7. שלבי הדרך בתכנון ובניית מצבה

​

כאן מתחיל המסלול שבו סטודיו למצבות נכנס לתמונה – במיוחד אם אתם מחפשים

מצבות אומנותיות, מצבות מיוחדות, מצבות בעיצוב אישי, מאבן טבעית ואבנים גליליות.

​

שלב 1 – שיחת היכרות והקשבה

שיחה רגועה (בסטודיו, בטלפון או בזום), בלי לחץ.

שומעים מכם על מי שהיה, על האופי, התחביבים, הערכים, סיפור החיים.

מבררים גם אילוצים טכניים: סוג הקבר (שדה/קיר/קומות), בית העלמין (למשל: כרמיאל, צפת, עפולה, יישוב בגליל),

כללי העיצוב במקום ותקציב.

​

שלב 2 – ביקור בבית העלמין ובדיקת “גוש–חלקה”

בדיקה פיזית בבית העלמין לראות את המקום, להבין את הטופוגרפיה, השכנים, תנאי האקלים (שמש, רוח, צל).

בודקים את פרטי הגוש–חלקה ואת הכללים המדויקים של בית העלמין לגבי גובה, עובי, סוגי אבנים וגימורים מותרים.

​

שלב 3 – בחירת חומרים: אבנים מקומיות ואבנים גליליות

בצפון ובגליל יש יתרון גדול לבחירה ב–מצבות מאבן טבעית בצפון:

אבנים גליליות מקומיות – גיר גלילי, דולומיט, בזלת, ואבני נוף שמגיעות מהמטעים, הואדיות וההרים של הגליל.

גרניט ושיש – מיובאים או מקומיים, מתאימים במיוחד לעמידות גבוהה, אך פחות “כפריים”.

אפשר לשלב בין אבן גלילית מחוספסת לבין אלמנט מעובד ומלוטש – למשל לוח שמות מלוטש על מסד מאבן פראית.

אבן טבעית איכותית מותאמת במיוחד לאקלים הצפוני – שמש, גשם, ערפל, לחות – ותואמת את הנוף הגלילי.

​

שלב 4 – קונספט עיצובי: מצבה כיצירת אמנות באבן

כאן נכנס הממד של אמנות באבן:

האם המצבה תהיה אופקית נמוכה או אנכית מרוממת?

האם יש אלמנט פיסולי (אבן חצובה, ספסל מאבן, גינת נוי קטנה, אבן זן)?

אילו צורות, קווים וסמלים משקפים את הנפטר – עץ, הר, גל, כלי נגינה, ספר, פרח?

האם רוצים מצבה שקטה וצנועה, או מצבה אומנותית וייחודית?

המטרה: ליצור מצבה מיוחדת שמבטאת אופי, ולא “עוד אבן בשורה”.

​

שלב 5 – ניסוח הטקסט והנוסחים

ביחד עוברים על:

השם ותארי הכבוד.

תאריכים (לועזי/עברי).

טקסט קצר שמספר “מי הוא/היא היה/תה”:

“אוהב אדם, אדמה ואבן…”

“אמא, סבתא ואישה של חסד…”

פסוק / ציטוט / שורה משיר.

בנוסף, בוחרים סגנון אותיות (כתב סת"ם, כתב מודרני, אותיות חצובות עמוק, אותיות מתכת ועוד)

וסוג החריטה: עמוקה, שטוחה, צביעה חלקית, זהב, ברונזה וכו’.

​

שלב 6 – הדמיות דו־ממד ותלת־ממד למצבה

בשלב הזה מכינים סקיצה דו־ממדית ובהמשך הדמיה תלת־ממדית:

אתם רואים איך תיראה המצבה בפועל: חזית, צדדים, פרטים.

אפשר לשנות פרופורציות, מיקום טקסט, הדגשות, חלוקת אבנים ואלמנטים.

עד שלא מרגישים ש“זה זה” – לא יוצאים לביצוע.

הדמיות כאלו חשובות במיוחד במצבות אומנותיות ומצבות בעיצוב אישי, שבהן כל פרט משנה.

​

שלב 7 – תיאומים ואישורים מול בית העלמין

לפני תחילת העבודה בפועל:

מעבירים את התכנית לבית העלמין / חברה קדישא לאישור (גובה, מידות, סוג החומרים).

בודקים שעמדת המצבה המתוכננת עומדת בקריטריונים המקומיים.

​

שלב 8 – יציקת מסד (יסוד) למצבה

הבסיס לכל מצבה איכותית במיוחד באזורים הרריים וגשומים – הוא מסד יצוק נכון:

חפירת תעלה / חלל בעומק מתאים.

יציקת בטון מזוין לפי התקנים המקומיים.

שילוב ברזל/עוגנים שיקשרו בין המסד לאבן.

מסד טוב מונע שקיעה, תזוזה וסדקים לאורך השנים.

​

שלב 9 – פיסול, סיתות וגימור האבן

כאן קורה “הקסם” של עבודת היד:

סיתות ידני, הקשה בפטיש ואזמל, שיוף וגימור הדרגתי.

שילוב בין כלים מסורתיים לכלים מודרניים לקבלת מרקם מדויק.

בחירה בגימור: מחוספס טבעי, מוברש, מלוטש, משולב.

קיימים הבדלים בין מצבות מאבן טבעית גלילית לבין גרניט מיובא – אופי הגימור מעט שונה, וגם השפה העיצובית.

​

שלב 10 – התקנת המצבה בשטח

לאחר סיום העבודה בסטודיו:

מובילים את האבנים לבית העלמין.

מעגנים את המרכיבים למסד באמצעות עוגנים, דבקים ייעודיים ושיטות חיבור מותאמות לאבן.

בודקים זוויות, קווים, ניקוז מים ותאימות לשטח הסובב.

​

שלב 11 – גילוי המצבה

לבסוף, במועד שתסכימו עליו (יום השלושים או מועד אחר), המשפחה מתכנסת לגילוי המצבה,

טקס קצר אבל משמעותי, שמסמן רגע של “הנה, יש מקום מסודר לזיכרון”.

​

8. סוגי אבנים, גימור ועמידות באקלים הצפוני

​

בצפון הארץ ובגליל, האקלים כולל:

שמש חזקה בקיץ

גשם, ערפל ורוחות בחורף

לעיתים רוחות הרריות וערבית כבדה

לכן, בבחירת מצבות בצפון כדאי לשים לב ל:

אבנים נפוצות:

אבן גלילית (גיר ודולומיט) – מראה טבעי, חם, משתלב נהדר עם הנוף.

בזלת – אבן כהה, דרמטית, חזקה, מזוהה עם הצפון.

גרניט – עמיד מאוד לשנים רבות, מגיע בגוונים שונים (אפור, שחור, אדום).

שיש – פחות נפוץ במצבות חוץ מודרניות בארץ בגלל שחיקה וחומציות גשם, אבל עדיין אפשרי בגימורים מסוימים.

​

גימורים והשפעתם:

מחוספס טבעי – מסתיר כתמים יחסית, משתלב בנוף.

מוברש / “משופשף” – מגע נעים, מראה עדין.

מלוטש – מבריק, אלגנטי, אך רואים עליו לכלוך ושריטות יותר.

​

ניקיון ותחזוקה

במצבות מאבן טבעית אפשר לתכנן:

משטחי ניקוז למניעת מים עומדים.

טקסטורה שלא צוברת לכלוך ובוץ בקלות.

אפשרות לניקוי תקופתי (מי לחץ עדינים, חומרים ייעודיים, הסרת חזזיות).

סטודיו רציני ייתן לכם גם הנחיות לשנים קדימה: מה מותר, מה אסור, ואיך לשמור על המצבה יפה לאורך זמן.

​

9. לוחות זמנים – מצבה ליום ה־30 או בקצב אחר?

​

באופן מעשי, תהליך של מצבה אומנותית מאבן טבעית בצפון לוקח בדרך כלל:

שיחה ראשונית והגדרת כיוון – מיד אחרי השבעה.

תכנון, סקיצות והדמיות – 1-2 ימים (תלוי בכמה שינויים מבקשים).

יציקת מסד, פיסול והכנה – כ-7 ימי עבודה (בהתאם למורכבות, זמינות האבן ומזג האוויר).

לכן, אם חשוב לכם שהמצבה תהיה מוכנה ליום השלושים, מומלץ להתחיל בתהליך כבר במהלך השבוע שאחרי השבעה. 

למשפחות פחות מסורתיות או עסוקות מאוד ייתכן שיותר נכון להשאיר לעצמן עוד זמן ותכנון רגוע –

ולבחור מועד גילוי מצבה מעט מאוחר יותר.

אין “נכון” אחד – יש מה מתאים לכם מבחינה רגשית ומשפחתית.

​

מצבה כנקודת אור קטנה בתוך תקופה קשה

​

מרגע הפטירה, דרך הלוויה, הקבורה, הזכויות מול ביטוח לאומי, ועד המצבה – אתם לא אמורים “להמציא את הכל לבד”.

המדינה מממנת את שירותי הקבורה הבסיסיים, ואתם זכאים לקבורה מכובדת, דתית או אזרחית, גם בצפון הרחוק. 

המצבה עצמה היא המקום שבו הכאב והיצירה נפגשים:

מצבות יכולות להיות הרבה יותר מ“אבן עם שם” – הן יכולות להיות אמנות באבן שמספרת את הסיפור של האדם שהיה כאן.

כשאתם בוחרים מצבה אומנותית, בעיצוב אישי, מאבן טבעית – אתם בוחרים לא רק חומר וצורה, אלא גם דרך לספר

את הסיפור של מי שאהבתם, בשפה שקטה אבל חזקה, שתישאר כאן עוד שנים רבות.

​