הסיפור של סטודיו סלע
הי, אני אביטל לוי. בעשורים האחרונים אני חיה ונושמת מפגש עם אנשים ברגעים הרגישים של החיים – כחלק מעבודה קהילתית, טיפולית וליווי רפואי. עבדתי שנים רבות עם אנשים מבוגרים ועם משפחותיהם, במעברים של מחלה, אי־ודאות ושינוי, והלב שלי תמיד היה במקום אחד: להיות ליד האדם, לא רק ליד הבעיה.
מתוך ליווי רפואי ומימוש זכויות, למדתי עד כמה מערכות רשמיות יכולות להיות מבלבלות בדיוק ברגע שבו הכי חסרה נשימה. את הרגישות הזו אני מביאה היום לעולם המצבות והאבל - אל המשפחות שמגיעות אלינו, לפעמים עדיין בתוך סערת השבעה, לפעמים חודשים אחרי, מחפשות דרך לספר את הסיפור של מי שאיננו.
כמנחת קונסטלציה משפחתית, אני רואה כל מצבה לא רק כאבן, אלא כנקודת מפגש של מערכת שלמה: אחים ואחיות, ילדים, בני זוג, הורים. לפעמים יש קולות שונים, רצונות סותרים, כאב שלא נאמר. תפקידי הוא להחזיק עבורכם מרחב בטוח, שקט ומדויק, שבו אפשר לדבר, להרגיש, ולהקשיב - לעצמכם ולזה לזו - עד שמתבהר מה נכון לכם באמת.
בתהליך עם המשפחות אני מתרגמת רגשות ושברי זיכרונות לשפה שהאבן יכולה לשאת: מילים, צורה, צבע, חומר. אני שם כדי לעשות סדר בבירוקרטיה, להאט כשהכול רץ מהר מדי, ולהוביל בעדינות שלב־אחר־שלב - מהשיחה הראשונה ועד הרגע שבו אתם עומדים מול המצבה המוכנה.
אני מאמינה שליווי אמיתי בזמן אבל הוא שילוב של רוך, יציבות ובהירות – כדי שתדעו שאתם לא לבד, ושיש לצדכם יד מקצועית, רגישה ואמינה שמחזיקה אתכם לאורך כל הדרך.
הי, אני רועי בר-שירה, בן 48, מתגורר בהררית במשגב, נשוי + 3. מאז שאני זוכר את עצמי אני יוצר -
ציור,צילום, עריכה, מתכת, עץ - אבל את האבן גיליתי דווקא אחרי מות אמי, שהייתה פסלת ויוצרת בעצמה. משהו במפגש בין האבל לבין האבן הטבעית, בין הנצחיות שלה לבין החיים הקצרים שלנו, פתח לי דרך חדשה ליצור עבודות שיוכלו להישאר כאן עוד עשרות ואולי מאות שנים.
מאז בניתי ועיצבתי עשרות מצבות מאבן טבעית, בעבודת יד, עם דגש חזק גם על הצד ההנדסי - מסד יציב, התאמה לתנאי שטח ואקלים - וגם על פרקטיות ותחזוקה לאורך זמן. שפת העיצוב שלי טבעית, שקטה ומעודנת, כזו שלא צועקת אלא נוכחת.
בתהליך עצמו אני שם דגש גדול על השירות: הקשבה אמיתית, סבלנות, ליווי רגיש ושקוף משלב הרעיון ועד הרגע שאתם עומדים מול המצבה המוכנה. המטרה שלי היא שתדעו שאתם בידיים טובות, אמינות ומנוסות, דווקא ברגע שבו הכי חשוב שיהיה לכם על מי לסמוך.
המצבה לאימי היתה הראשונה שבניתי
 |  |  |  |  |  |  |  |
|---|